מאמנויות לחימה לסינית

איך הגעתי לסין

הסיבה שהגעתי לסין בשנת 2009 לא הייתה השפה. רציתי ללמוד עוד על התרבות הסינית. לפני כן למדתי שלוש שנים רפואה משלימה ותאוריות ברפואה סינית, ובין 2008 ל-2009 למדתי אמנות לחימה עתיקה בבאר שבע. ככל שהעמקתי, כך הבנתי שכל מה שאני לומד — התנועה, המונחים, ההיגיון שמאחורי הדברים — מוביל למקום אחד: לשפה עצמה.

זה הסדר שחשוב לי להדגיש: התרבות באה קודם, והשפה הגיעה אחריה. עד היום זה מה שמניע אותי כמורה, ומה שאני מנסה להעביר לתלמידים שלי.

המורים שלי

לאורך השנים למדתי ממורים שונים מאוד זה מזה, וכל אחד מהם לימד אותי משהו אחר — לא רק על אמנות לחימה, אלא גם על מה זה בכלל ללמוד וללמד.

ללמוד סינית בסין

לימודי הסינית בסין היו חוויה שונה לגמרי מכל שיעור שפה שהכרתי. השפה לא נשארה בכיתה: היא הייתה בשוק, באימון, אצל הרופא, בשיחה עם השכן. כל מילה שלמדתי קיבלה מיד הקשר, ולכן היא נשארה.

מהחוויה הזו נולדה השאלה שמלווה את בית הספר עד היום: איך נותנים לתלמידים בישראל משהו מהעומק הזה — בלי לנסוע לסין, או לפני הנסיעה?

התפיסה של בית הספר

התשובה שלנו היא לא לוותר על ההקשר התרבותי גם כשלומדים מישראל. אנחנו משפרים את חוויית הלימוד בעזרת חומרי לימוד אותנטיים מותאמים — תכנים אמיתיים מסין, שעברו התאמה לרמה של הלומד — ובעזרת הרשתות החברתיות, שמאפשרות מפגש יומיומי עם השפה כפי שהיא באמת מדוברת ונכתבת.

לכך מצטרפים לימודי הקונג פו. אימון בקונג פו עתיק תומך בלימודי השפה ונותן נפח עמוק נוסף לתרבות העתיקה, ומחזק גם את השפה המדוברת וגם את השפה הכתובה: המונחים, הספירה, ההוראות והרעיונות שמאחוריהם — כולם מגיעים בסינית, ונכנסים דרך הגוף ולא רק דרך הדף.

זו גם הסיבה שכל תלמיד שלנו בקורסי הסינית מוזמן להצטרף לאימוני הקונג פו בנתניה ללא תשלום, לכל תקופת לימודי השפה.

למה זה חשוב לתלמידים

כל הסיפורים האלה מובילים לאותה נקודה: חיבור לתרבות הוא מניע אמיתי ללימוד שפה. אנשים לא מתמידים בלימוד שפה בגלל טבלאות דקדוק. הם מתמידים כי משהו בתרבות תפס אותם — סרט, מוזיקה, אוכל, רפואה, אמנות לחימה — והשפה הפכה לדרך להתקרב אליו.

אני מספר את זה לתלמידים שלי לא כדי לדבר על עצמי, אלא כדי להזכיר להם למה הם התחילו.

השושלת שהגיעה מהים — ולמה נתניה

הסגנון שאני מלמד נקרא וו-זו חה-יאנג צ'ואן (五祖鹤阳拳). כשעברתי לנתניה והתחלתי לתכנן ללמד כאן, פניתי לאח הגדול שלי בסגנון ושאלתי אותו ישירות על סיפורים ששמעתי מהמורה — סיפורים על אימונים לחוף הים באזור נאן-אן וצ'ואנג'ואו שבפוג'יאן. ביקשתי לוודא את הפרטים לפני שאני כותב עליהם, כי לא רציתי לספר דברים לא מדויקים על מסורת שאינה שלי להמציא.

התשובה שקיבלתי חיברה בשבילי את כל הנקודות. הסגנון, כך סיפר לי, הגיע במקורו עם מתאמני וו-יי שאנג-צ'ואן (武易尚拳) שנדדו בהדרגה מאזור המישור המרכזי של סין אל ארצות וו-יווה העתיקות — פוג'יאן, ג'יאנגסו וג'ה-ג'יאנג של ימינו — והתמזג שם עם אמנויות הלחימה המקומיות עד שהתגבש לאמנות עתיקה ושלמה.

ולאורך ההתפתחות הזו, הים נוכח שוב ושוב. אחד ממורי השושלת הבולטים בשלהי שושלת צ'ינג ובראשית הרפובליקה, צאי יו-מינג (蔡玉明), חי בג'ין-ג'יאנג שבצ'ואנג'ואו, פוג'יאן. מורו של מורי, צ'יו ג'יאן-גאנג (邱剑刚), נע שנים ארוכות בדרכי הים למען מטרות של צדק. והמורה סו (苏老) נולד בגולאנג-יו שבשיאמן — ולכן שיאמן היא מקום מרכזי בהעברת הסגנון.

ואז הגיעה הנקודה שריגשה אותי במיוחד. האח הגדול שלי העיר שנתניה, העיר שאליה עברתי, יושבת גם היא על חוף הים התיכון — ושנתניה ושיאמן כרתו ביניהן הסכם ערים תאומות בינואר 2022. כלומר, סגנון שנולד וגדל בערי החוף של פוג'יאן מגיע ללמד בעיר חוף ישראלית שקשורה רשמית לשיאמן, אחד ממרכזי ההעברה שלו.

"מכל הלב אני מקווה ומאחל לך חיים ועבודה מוצלחים בנתניה, ושדרך הוראת וו-זו חה-יאנג צ'ואן עוד ועוד חברים ישראלים יכירו את סין, את התרבות הסינית ואת אמנויות הלחימה הסיניות."

את הברכה הזו אני לוקח ברצינות. ללמד כאן את הסגנון הזה זה לא רק להעביר תנועות — זה להמשיך שרשרת שעברה ממישור המרכז לחופי פוג'יאן, ומשם אל חוף הים התיכון.